לפני שנתיים, בעודי בשנתי הרביעית ב"בצלאל", נתקלתי בקבוצת "לא מצונזרות", אשר שמה לה למטרה להילחם בהדרת נשים בשילוט ופרסום ציבורי. כחלק מפעילות הקבוצה, נתלו 140 שלטים עם תמונות נשים ברחבי ירושלים. רק 4 הושחתו, ולא בשכונות חרדיות מובהקות. המחשבה הייתה להרחיב את הפרוייקט לשילוט אוטובוסים ושילוט נוסף, והתעניינתי בסיוע לדבר. נפגשתי עם הרב אורי אילון מ"לא מצונזרות" במטרה להתנדב ואולי אף ליצור פרוייקט משותף עם המחלקה שלי בבצלאל אך לצערי, עקב מחלה ארוכה, זה לא יצא לפועל. עבדתי קשה כדי לשרוד את השנה ולסיים את לימודי למרות המחלה, ועזבתי את העיר. עם זאת, אתמול נתקלתי במודעה הזו, ושמחתי על כך שהנה, משהו חיובי קרה אחרי הכל.
הצילום מתוך "ישראל היום"
אצתי ופרסמתי את התמונה בפייסבוק, שכן בעוד שאני לא חושבת שזה הפיתרון הטוב ביותר, היה לי ברור שהוא לפחות צעד בכיוון נכון. הופתעתי לגלות תגובות שליליות רבות למהלך. בעוד שאת חלקן אני מבינה, הרגשתי שחלקן נובעות מטעויות, ועם חלקן אני לא מסכימה בעליל. אז, להלן פוסט, וכמה תשובות לשאלות נפוצות.
מדוע אסור לפרסם נשים על אוטובוסים בירושלים, או – כניעה לטרור.
חברת "כנען" היא אחת מחברות פרסום החוצות בירושלים. אוטובוסים, שלטים וכו'. לאחר השחתות של אוטובוסים ושלטים, החברה פשוט לא רצתה לקחת אחריות יותר. על זה אפשר לקרוא כאן, למשל. ההחלטה לא הגיעה מהציבור החרדי ("החרדים לא הפעילו עלינו לחץ להוריד נשים, אנחנו החלטנו על זה בעצמנו, בגלל ההשחתות.") אלא מסיבות כלכליות, שאפשר להבין, ברמה מסוימת.
כלומר, עקב פעילות אלימה שמהווה איום כלכלי, הוסרו תמונות נשים מרחבי העיר. מילה טובה להשתמש בה על מנת לתמצת את העניין היא "טרור". חברת כנען נכנעה לטרור, מסיבות כלכליות, וייצוג נשי הועלם מהעיר. בשלטים, בעיתונות, בעלונים. פוף!
צריך להתחשב ברגשות החרדים.
מעבר לעובדה שמדובר, כפי שציינתי מעלה, במיעוט קיצוני ואלים, ובין אם צריך להתחשב או לא צריך להתחשב ברגשות החרדים – אין שום סיבה שהתחשבות כזאת לא תגיע על חשבון ציבור אחר. על כל אדם אשר לא מעוניין לראות תמונה של אישה בפרסום תמצא אדם שעבורו ייצוג שווה זה חשוב. לא קיים פיתרון שיתאים לכולם. זה פשוט לא יקרה.
אוטובוסים רבים בירושלים, עקב מתווה הרכבת הקלה והצורה בה ירושלים בנויה, "התחרדות" שכונות ועוד, עוברים בשכונות חרדיות. אבל הם עוברים גם בשכונות חילוניות, או מעורבות, או סרוגות. אפילו אם הייתי מאמינה שכל החרדים לא מעוניינים לראות נשים כלל בפרסום חוצות – ושוב, אני לא מאמינה בזה, בכלל – זה לא מסביר העלמה כללית של נשים מהמרחב.
אבל צריך להתחשב ברגשות החרדים! בעיניהם זו פורנוגרפיה!
די, תפסיקו לדבר בשם חרדים. ברצינות. אבל שוב – נניח וזה היה נכון. נניח שבעיני ציבור חרדי שלם, צילום של ילדה בת 10 הוא צילום פורנוגרפי לכל דבר. למה זה מצדיק את המחיקה של אותה ילדה? האם אנחנו רוצים לחזק את העמדה בה צילום של ילדה בת 10 הוא פורנוגרפי? מה ילדות בנות 10 ברחבי העיר יחשבו על זה?
אבל זה פוגע ברגשות החרדים!
שוב, נניח וזה היה נכון (אולי אני צריכה למצוא איזה ראשי תיבות לזה.), הדרת נשים פוגעת ברגשותיי וברגשות רבים ורבות אחרים. למה הרגשות שלי חשובים פחות?
הם לא חשובים פחות, אבל הם גם לא חשובים יותר.
ואין שום בעיה עם זה, אבל זה לא קשור לרגשות או למחאה – זה קשור לטרור, זוכרים? אם כולנו היינו מביעים את דעתנו וזהו, באופן לא אלים, סביר להניח שעדיין היו נשים בשלטי חוצות בירושלים. ואם לא, ובכן, לפחות זה לא טרור, והיינו כולנו ממשיכים ופועלים בשביל מה שאנחנו מאמינים בו בדרכים לא אלימות ומקווים שהצדק ינצח, איש איש ומה שצדק אומר עבורו.
אבל בעיני תמונות פרסום מודרניות הן פרובוקטיביות ולא נאותות ובכלל מחפצנות נשים. אני אישית לא אוהב פרסומות כאלה.
אבל לא כל התמונות ככה, והתמונות שכן ככה לא ככה בגלל שיש בהן נשים, אלא בגלל מי שחשב ותכנן את הפרסומת בצורה הזאת. אישה לא מחופצנת ופרובוקטיבית מעצם היותה אישה. ואתם יודעים מה? נניח והיא כן בעיני אנשים מסוימים (ונשים בצד את כמה זה מזעזע בעיני, כי זה לא הנושא, בפוסט הזה). אז מה? זה לא קשור לנושא. רוצים פרסומות אחרות? תפעלו בשביל זה, ואל תמזגו את זה עם הדרת נשים. תפסיקו להתנהג כאילו מדובר רק בתמונות של נשים בביקיני (ואין לי בעיה עם נשים בביקיני). מדובר בתמונות של ילדות. בתמונות פנים (למעשה, בכתבה שציינתי למעלה נחתכו *רק* הפנים), באיורים – אפילו לא בתמונות. זה לא קשור לפרובוקטיביות – מדובר בהדרת נשים מהמרחב הציבורי.
למה מהמיסים שלי?
כולנו משלמים מיסים על דברים שאנחנו לא אוהבים. זה תקף לכולם, מלבד מי שלא משלם מיסים (ולא, זו לא קריצה לחברה החרדית). כמו שציינתי, זה לא פיתרון אידאלי. פיתרון מוצלח יותר היה אם היו מוצאים את משחיתי האוטובוסים וממצים איתם ועם חשבון הבנק שלהם את הדין. מאחר וזה לא קורה, אפשר כאמור להיכנע לטרור, או לעשות איתו משהו. אני מעדיפה את האפשרות השנייה.
מה זה הפרוייקט "ירושלמיות, נעים להכיר" שמוזכר בכתבה? מה, למה לשים נשים בביקיני בכל מקום?
הפרוייקט מציג נשים ירושלמיות אמיתיות לגמרי. אפשר לראות דוגמה כאן. הן לא בביקיני, לא שיש לי בעיה עם נשים בביקיני.
אבל למה לעשות דווקא?
ניסיתי למצוא הגדרה אחידה לביטוי הנפלא "לעשות דווקא". לא הצלחתי למצוא משהו אחיד מספיק בעברית, אבל בעיקרון כל הגדרה שכן מצאתי מדבר על פעילות שמבוצעת במטרה ומתוך רצון לפגוע.
אז, לא, זה לא לעשות דווקא. הפרוייקט הזה לא קם ונופל כדי לבאס ולפגוע בחרדים. בניגוד למה שחלק מהמגיבים שלי בפייסבוק חושבים, לעשות דווקא ולמחות זה לא אותו הדבר.
זכרו – מחאה אינה אלימה בהכרח. ספציפית, אני מקווה שכל מי שנתקל בפוסט הזה יהא הוא חרדי, חילוני או קלינגוני רואה שתליית שלטים שמציגים נשים ירושלמיות היא אינה פעולה שאף מתקרבת לשריפת אוטובוסים, אבל אם לא, אני אגיד את זה – תליית שלטים שמציגים נשים ירושלמיות היא אינה פעולה שאף מתקרבת לשריפת אוטובוסים. תליית שלטים שמציגים נשים ירושלמיות אינה טרור. שריפת אוטובוסים היא כן.
אבל ירושלים זה ירושלים ותל אביב זה תל אביב וביקיני וצניעות ובלההההה
זה לא רק בירושלים וזה לא רק ביקיני. השטח בין בני ברק לרמת גן כנראה כה מועד לפורענות שהניחו מראש שהוא יושחת והשתמשו בכך בשביל ליצור שלט ליום המאבק לאלימות נגד נשים. ציפי לבני מלכתחילה לא פרסמה את עצמה בבני ברק במה שהוא בעיני דוחה ומבחיל ומשדר מסר מחריד. בר רפאלי הושחתה באשקלון. אמנם בירושלים אבל שלטי המכביה לא היו פרובוקטיבים בשום צורה, ובאמת שממש לא צריך להתאמץ כדי למצוא דוגמאות, רק גוגל והכנה נפשית לדיכאון.
מחאה זה סבבה. טרור זה לא.
פשקווילים הם חלק מהנוף הירושלמי הכולל. לא צריך להתרחק כל כך ממרכז העיר כדי לראות שלטים מאירי עיניים על כמה לנשים אסור לצחוק, כמה אישה בשרוול קצר אינה רצויה בחנות מסוימת או ברחוב מסויים. סבבה. השלטים האלו יכולים להיות שם. הבעת דעה יכולה להיות סבבה לא משנה כמה מחליאה אני חושבת שהיא. אבל שריפת אוטובוסים זו לא מחאה. זה לא קשור לפרובוקטיביות. זה לא קשור להחפצה של נשים, או לירושלים או להתחשבות ברגשות. זה קשור להעלמת נשים מהמרחב הציבורי באמצעות טרור. ולטרור יש להתנגד.
קולמוס 