להתחתן בלי הרבנות – החתונה שלנו

אז איך נראית חתונה בלי הרבנות? אמ;לק – פלוס מינוס כמו כל חתונה אחרת.

אז, לפני קצת פחות מחודש התחתנו, ורציתי לספר לכם איך היה. היה אפי. האחייניות שלנו היו מחופשות לפיות (ועוד בלי שביקשנו מאף אחד!), האוכל היה טעים (אם כי שנינו בקושי אכלנו) וסוכריות הגומי והיין זרמו כיין. אם התחתנתם בעבר זה אולי לא יפתיע אתכם שבכנות אני בקושי זוכרת מה היה שם, אבל זוכרת שהיה נפלא. מרגש. היו דמעות, צחוקים, פרצופים הזויים שעשיתי מרוב מבוכה והמצלמה תיעדה. החוויה כולה.

בשבועות שלפני החתונה הציעו לי לא לכתוב או "לעשות רעש" על החתונה. היו כל מיני מגעים מול חברי משפחה שבמקור אמרו שלא יגיעו לחתונה (שמי שעקב אחרי הבלוג או קרא את הכותרת של הרשומה יודע שהייתה חתונה בלי רבנות), ורציתי לתת לזה סיכוי. אני שמחה לומר שהמגעים הצליחו חלקית, ובאופן כללי מלבד כל חבריי הדתיים, שלא היה ספק שיבואו מלכתחילה, מרבית חברי המשפחה הדתיים שלי עשו מאמצים – חלק הביאו מתנה, חלק הגיעו לחלק מהטקס, חלק יצאו וחזרו אחרי החופה וחלק הביעו צער על זה שהם לא באים. לא, זה לא כולם, וזה לא אידאלי. ועדיין, זה לא רע.

בכל מקרה, מאחר והחתונה עברה ועלי הורדים שוקעים לאיטם, אני יכולה לענות לשאלה שנראה והעסיקה רבים וטובים וטובים פחות – אז איך נראית חתונה בלי הרבנות?

מעבר לאמ;לק בראשית הפוסט זה כמובן תלוי באיך אתם רוצים שהיא תראה. שלנו? שלנו הייתה החתונה הבינונית-קטנה היחסית קלאסית. שמלה לבנה (אפילו שתיים…), חליפה, אולם, מנות פתיחה, מנה עיקרית, ריקודים, ברכות, קינוחים וכמובן – טקס. החלטתי לפרט על מה אנחנו בחרנו לעשות, כדי שתראו שחתונה לא ברבנות יכולה להיראות איך שתרצו שהיא תראה.

אז, כמה חודשים לפני החתונה, פנינו לארגון "הויה" שהפנה אותנו לשמחתנו הרבה לתומר פרסיקו, שהנחה את טקס החופה שלנו. בין כל הסידורים הרגילים של מציאת התאריך המתאים, האולם, קביעת מנות, איפור ניסיון וחיפוש אחר בגדים ונעליים, פגשנו את תומר פעמיים כדי לדבר על אופי הטקס שלנו. אני חייבת לציין שהמחשבה שהשקענו בטקס החתונה שלנו הפכה אותו למיוחד אפילו יותר עבורי.

אחרי מיני דברים, ובעיקר בעקבות דברים שהיו חשובים לי, הלכנו על טקס דומה מאוד לטקס האורתודוכסי, עם שני הבדלים בולטים –

1. הטקס היה שיוויוני, כלומר גם אני נתתי לא' טבעת, וגם אני קידשתי אותו. בעיני רבים, זה אומר שהטקס גם נטול קניין, מה שפוסל אותו מבחינה אורתודוכסית לפי לא מעט אנשים. ועל זה נאמר, נפלא! מה גם שאני לא חושבת שלמישהו יש מספיק גמלים כדי לקנות אותי.

  

2. ה"כתובה" עליה חתמנו הייתה מסמך מחויבות הדדי, ולא המסמך הקלאסי הארמי. הטקסט הוא כזה של אהבה, שיוויון, וכוונות לעתיד. קשה לי להודות בזה, אבל היה חשוב לי שהעדים שלנו, שגם חותמים על החופה, יהיו עדים "כשרים" כלומר גברים דתיים. מאחר והעדים היו קרובים אליי, סביר להניח שהם היו אנשים שהייתי מבקשת מהם לעשות זאת גם בלי כשר ל"כשרותם", אבל בכל מקרה צורם לי שבנקודה הזאת, איכשהו, לא הצלחתי להתנתק עד הסוף, לפחות לא בשלב בו ביקשנו מאנשים לקחת תפקידים אלו ואחרים.

בחרנו בחופה "מסורתית" מטעמי מקום פיזי, כזו שמחזיקים ארבעה אנשים, ואת שבע הברכות (המסורתיות) חילקנו בין חברים ומשפחה. אין שום מניעה, אגב, שנשים יברכו בשבע הברכות. אז, הייתה חופה גם מבחינה פיזית. תומר הסביר על החלקים השונים בטקס לפני שהם קרו מה שהפך אותו לברור בהרבה מבחינתי מהרבה טקסים אחרים שהייתי בהם.

א' לא שש לדבר על ירושלים. אני לא התלהבתי מהרעיון של לשבור כוס ענקית (?!) יחד, או שתי כוסות בנפרד, אבל רציתי שתהיה כוס ושהיא תישבר. בסופו של דבר הגענו לדרך פעולה שאני מאוד, מאוד אהבתי – אני, חובבת ירושלים גדולה, אמרתי "אם אשכחך ירושלים" וכו, וא' שבר את הכוס.

 

ואז, הלכנו לאכול. כלומר, אנשים אחרים הלכו לאכול. אנחנו הלכנו לרקוד. ורקדנו, ושמענו ברכות נפלאות, ורקדנו עוד, ואז הגיע הבוקר והלכנו לבית הפנקייק לשיחות אחרונות (ומילקשייק ופנקייק) ובסוף בסוף גם חזרנו הביתה.

קיבלנו הרבה מחמאות ואמירות חיוביות על החתונה בכלל, ועל הטקס בפרט. אני לא מתחרטת לשנייה על הצורה בה בחרנו להינשא, ורוצה להודות גם כאן לתומר פרסיקו ולהויה. זו הייתה הדרך הטובה ביותר מבחינתי להתחיל את חיי הנישואים ואת חיי המשפחה החדשה שלנו. היינו מוקפים בחברים, משפחה, ואהבה עד אין קץ. וגם ברשומה הזאת, מלאת אושר, חשוב לזכור שיש זוגות שלצערי עוד אין להם דרך אחרת להתחתן במדינה, אין את הפריווילגיה שאנחנו בחרנו לדחות מרצון, של להתחתן באופן רשמי בישראל – זוגות בני אותו המין, בני דת שונה, של עולים חדשים שפשוט לא יהודים מספיק, או שטות מעין זו.

ותודה אחרונה וקרדיט לנעה מגר, הצלמת המצוינת שלנו, שצילמה את כל התמונות ברשומה זו. מטעמי צנעת הפרט בחרתי לצרף לרשומה בעיקר תמונות של חפצים דוממים, אבל כל התמונות היו אחלה 🙂

—————————————–

לפוסטים הקודמים בנושא:

חלק ראשון – להתחתן, לא ברבנות

חלק שני – דת, מדינה, חברים משפחה – להתחתן בלי הרבנות