כאשר פתחתי את הבלוג הזה וכתבתי את הפוסט הקודם לא חשבתי שאמצא את עצמי נכנסת לכל עניין הקורסים לעזרה במציאת זוגיות ובטח שלא כותבת עליו שוב כל כך מהר. עם זאת, מצאתי את עצמי, דרך טוקבקיסט זועם לאחת הכתבות שענתה לסטס מביטה באתר דומה לנשים, "פרוייקט פרינסס" שמו (מה הקטע הזה עם היבריש, לכל הרוחות? נגמרה לכם העברית?)

אני מבינה עכשיו שהייתי תמימה כאשר חשבתי שעניין המרכזים והסדנאות הנוראיות הוא נחלתו של המין הגברי בלבד. אמנם, גם את הקורס הזה מנהלת אישה שהתחילה את דרכה בכתיבה לגברים, אבל התכנים בו לא היוו את האלטרנטיבה הנשית שאולי הייתי יכולה לקוות לה.

כמו הכתבה של סטס, גם הראיון עם שרון, בעלת האתר (הצפייה באחריותכם…) וגם האתר עצמו מציג מספר אלמנטים שנשמעים הגיוניים מאוד בהתחלה, כמו למשל סינון מוצלח של גברים, כבוד, טיפוח עצמי ועוד. אבל כמו בכתבה של סטס, גם כאן ככל שקראתי יותר כך נהייתי יותר מוטרדת. צפיתי בווידאו, וככל שהדקות חלפו הוטרדתי יותר ויותר כשהתחלתי להבין את הקווים לדמותה של הפרינסס – מושכת הגברים ומשיגת הזוגיות המקצועית, דמות שהורכבה, כך נטען, אחרי מחקר ארוך ומעמיק שכלל אלפי נשים וגברים.

הפרינסס, כך ניתן ללמוד מראיון של מנהלת הקורס באינטרנט, היא אישה שמתנהגת באופן רך ועדין שכזה, שמעודד את נשיותה. היא לעולם לא תהיה אגרסיבית, היא תבחר את בן זוגה מתוך שלל מחזריה (שכן אם תנהג נכון יהיו לה המון כאלו בכל רגע נתון), היא לא תתחיל בעצמה עם גבר וכשהוא יתחיל איתה היא תעביר אותו שורת מבחנים כדי לבדוק אם הוא ראוי לה. כשהיא מעורבת בקשר רומנטי, היא תפעל על מנת לעודד את גבריותו של בן זוגה. כמובן, גם הגבריות וגם הנשיות הנ"ל מוסברים במידה כזו או אחרת באתר, בין השאר ברמה הביולוגית – למשל, בהצהרה שנשים נועדו להיות פסיביות במערכות יחסים, ואילו גברים נועדו להיות היוזמים. מול הפרינסס עומדת האמזונה, אותה אישה אגרסיבית שעשויה לאיים על גברים. בווידאו האמזונה מתוארת כבעייתית, אבל לאו דווקא משהו שצריך להימנע ממנו (דבר שיופרך בהמשך). שרון, המנהלת, מחליקה הלוך ושוב בין ההווה לימי הביניים, ומדברת על הצורה בה מחנכים נשים להיות אמזונות – בקולנוע יש את "וונדר וומן", "זינה מלכת המדבר" (הטעות במקור) ואת לארה קרופט – דעתניות, יודעות מה הן רוצות, מנהלות, מגיבות. תכונות גבריות והרי "גבר רוצה להרגיש עם אישה ולא עם עוד גבר" – והנה הכנסנו מעט נגיעות הומופוביות כדי שגם הגבר לא יפקפק בזה, חס וחלילה.

פרינסס אמיתית, שדווקא לא הייתה בקטע של להישאר בארמון (אתעלם לרגע מהבעייתיות של סרטי דיסני כדוגמה למערכות יחסים, נשיות, וזוגיות...). התמונה לקוחה מוויקיפדיה.

עליי להודות בחלק העצוב באמת – למרות שאני בזוגיות, למרות שהבנתי שמשהו במה שהיא אומרת מאוד מציק לי, לא יכולתי שלא לחשוב שיש משהו במה שהיא אומרת. הרי, יש שם ביולוגיה, וכאלה! אם הייתי, נניח, קוראת את האתר הזה לפני שנה, אני לא בטוחה שלא הייתי מתפתה לחפש את הספר הזה בספרייה או משהו כזה. כשהיא התחילה לדבר על האמזונה התחלתי להתערער, אבל מאחר ואני אישית מעולם לא הייתי הטיפוס היוזם זה רק הטריד אותי אבל פחות דיבר אליי. האמת, אם לא הייתי ממשיכה לצפות בראיון הנ"ל והיא לא הייתה מתחילה לדבר בו על אוכל, מה שנתן לי את הסטירה המטפורית החזקה ביותר, כנראה שהייתי נעה בין חוסר נוחות לתהיית "האם זה מה שעשיתי לא נכון" לשארית היום: (שלושת הנקודות מובאות לקיצור)

"את יושבת עם גבר בדייט, הוא בחר מסעדה, אתם יושבים בשולחן טוב – פרגני לו. אל תוציאי את הארנק. הוא הזמין את עצמך או שאת הזמנת את עצמך?

אם את יושבת וטוחנת סטייק… אז את לא בסדר תהיי צנועה ותזמיני הרבה פחות ממה שהוא הזמין. הוא לא צריך לקחת משכנתא… הפרינסס היא גם פרטנרית."

עכשיו, אפשר לנאום לי על נשיות ועל גבריות, על עוצמה ועל המון דברים אחרים. אבל *אף אחד* לא יגיד לי מה אני יכולה לאכול ומה לא. עצבים מילאו אותי. נזכרתי בפעם שיצאתי עם מישהי שלא אהבה אוכל וזכרתי כמה לא סקסי בעליל זה היה. לא אסכים לשחק תפקיד שבו אני לא אוהבת אוכל כשבמציאות אני כן. קל וחומר, לא אסכים להרעיב את עצמי כל פעם שאני יוצאת עם גבר למסעדה… קיטרתי לאינטרנט. חשבתי ששוחררתי מהאתר הזה, המשכתי לקרוא בחמת זעם במטרה לקטול אותו כאן היום.

או לפחות, כך חשבתי. אבל אז התעייפתי ומצאתי את עצמי מתקשרת ל-א', ושואלת אותו אם מפריע לו כשאני אוכלת יותר ממנו כשאנחנו יוצאים. לא ממש במפתיע, הוא אמר שהוא בכלל לא שם לב וסובר שאף גבר אחר לא שם לב אם הדייט שלו אוכלת יותר ממנו. הודיתי בפני עצמי שכל האתר והקורס הזה דוקרים לי אי שם, משחקים לי על חוסר הביטחון. זה עצוב. זה כנראה טוב למכירות, אבל זה עצוב.

יש מספר דוגמאות נוספות לכמה נוראיים התכנים שם – המראיינת מספרת שבעבר, היא לא הייתה בוכה ליד גברים ולמעשה התחתנה עם הגבר הראשון שלידו בכתה, ושרון אומרת שזה ברור לגמרי, שהוא הרי הצליח להביא אותה לטבע הנשי האמיתי שלה. כנראה שלהיות נשית זה לבכות. אין לזה קשר עם הביטחון שהיא הרגישה במערכות היחסים האחרות שלה. גברים, כמובן, אינם בוכים. כמו כן, באתר שרון עונה לאישה ששואלת מדוע נפגעה כל כך מבחור ששכבה איתו ולא היה מעוניין בקשר לאחר מכן. זה ברור, עונה לה שרון, ומסבירה שנשים שאינן נפגעות כנראה או שלא ראו פוטנציאל זוגי מלכתחילה בבחור, או שהן מחוברות מאוד לצד הגברי שלהן. היא מדגישה, לסיכום – זה תגובה ביולוגית טבעית של נשים אחרי סקס, חשוב להתאפק כמה שיותר.

מצד אחד, היא מדברת בביקורתיות על כך שגברים סובלים מדמוניזציה שמציגה אותם כרוצים סקס בלבד, ומצד שני היא עצמה שולחת נשים למתוח ולדחות את האינטימיות הפיזית עד הרגע האחרון, שכן הוא עשוי לנטוש מיד אחר כך והן – עשויות להיפגע. בכלל, יש הרבה סתירות בתכנים – לגברים יש את ה"בייבמאסטר" (אני מנסה להניח את ידי על הספר לגברים כדי לבחון אותו לעומק) ולנשים את "פרינסס". רק אני רואה את הבעייתיות המינוחית?

אמזונה? לא בסדר. אולי כדאי שתתנצלי על זה קצת ותחזרי למטבח.

ה"חוקים" בעולם הדייטים עדיין, כביכול, נוטים לטובת הנשים, ואתרים כמו זה של פרינסס משחקים על העובדה הזאת, כי הם יכולים. אבל בפורומים של האתר מתגלה הכאב האמיתי שמעבר לקורסים – נשים אולי משיגות זוגיות או פוטנציאליים, אבל אין להן מושג מה לעשות איתה. אישה אחת תוהה בתסכול, אחרי קשר שנגמר, "האם הייתי אמזונה מדי?" ובכך מאשרת את העובדה שלהיות אמזונה זה רע, לא רק משהו שגברים עשויים לא לאהוב. אישה אחרת מדברת על גבר שבעוונותיו שיתף אותה בתלאות מעבר הדירה שלו ובכך שכאבה לו הבטן מספר ימים לאחר מכן, זאת תחת הכותרת "גבר שבוכה", ותוהה אם היא צריכה לחתוך איתו את הקשר. עוד ועוד עולים נושאים של "מבחנים" שמעבירים בהם את הגברים (מבלי שהם ישימו לב כמובן, חשוב להיות נחמדה), של נושא דחיית הסקס (גם אם את רוצה סטוץ), תהיות האם הגבר מתנהג כאילו הן ה"וואו" שלו (הטעם שלו, הטיפוס שלו – מתוך הלקסיקון הפרינססי) והרבה התנצלויות מנשים שמרגישות שהן עשו משהו לא בסדר ורוצות לדעת מה לעשות עכשיו. אני משערת שגם להתנצל זה נשי ענוג ומה שזה לא יהיה. כל העניין משחק מאוד יפה על החששות הכלליות של נשים והפורום כולו מהווה תרבית נהדרת לחששות האלו, וכמובן יוצר המון מקום לעוד המלצה לעוד סדנה, לעוד ספר.

אני מוצאת את עצמי, שוב, בבעייה. כי כאמור, בדידות מכה כמעט בכולם, ופתרונות אין. אבל התכנים שם כל כך שגויים בעיניי, כל כך ארכאיים, שזה כואב. שרון מספרת בווידאו שהיא רוצה להטמיע את התכנים שלה במשרד החינוך ואני מזדעזעת. אבל גם מרגישה קצת חוסר אונים משום שהבעיה האמיתית היא שאין לי אלטרנטיבה לכתוב לקורסים האלו, בעודני מסיימת את הפוסט הזה.

אין לי הרבה להציע מלבד מעט רעיונות – הייתי רוצה לומר שבסופו של יום מדובר בעניין של פתיחות- אם המשחקים יהיו יותר גלויים, וכל איש ואישה יוכלו לפעול יותר על פי צו ליבם ופחות על פי צו החברה. אני לא בטוחה שזה יהווה שוני מהותי בהתנהגות – שכן גברים ונשים שונים אלו מאלו ואני בטוחה שנורמות ההתנהגות המשוייכות לגברים ונשים מגיעות ממקום אמיתי כלשהו במקורן. אבל יהיו יותר אפשרויות פתוחות – כאן אולי נכנס עניין השוויון. מתן אפשרות לנשים להתנהג בצורה שנחשבת יותר "גברית" אך גם מתן אפשרות מקבילה לגברים להתנהג בצורה שנחשבת יותר "נשית".

ואז אני חושבת לעצמי, האם באמת הייתי רוצה שוויון מלא בין נשים לגברים? ביני לבין עצמי, קצת קשה לי לענות. אם לא הייתי בזוגיות, האם הייתי רוצה שלא יציעו לשלם עליי בדייטים ראשונים? כנראה שלא. כי נחמד לי שמשלמים עליי. כי התרגלתי שזה מראה על השקעה מסוימת שנתפסת ככמעט הכרחית. לא הייתי פוסלת על זה מישהו שאני מחבבת, אבל אני מודה שזה היה צורם לי. כיום גם נחמד לי לשלם מדי פעם, ובשוטף אני רגילה להתחלק בחשבון. זאת אולי נורמה, אבל כמובן שזו אינה נורמה שוויונית.

השינוי צריך לבוא משני הצדדים, ואני ושאר בנות מיני צריכות לחשוב בנפרד ו/או ביחד איזה שינוי רצוי כאן, בדיוק. מה נחוץ ומה לא. אל תחשבו, נשים יקרות, שהאתר שהבאתי בפוסט זה טוב במשהו מזה של סטס וחבריו – הדבר העיקרי אם לא היחיד שמבדיל אותו לטובה הוא העובדה שהוא לא מעודד במישרין או בעקיפין הטרדה מינית, אבל לא חסרים בו מימדים אחרים של השפלה – הן של נשים והן של גברים. והרי זה לא משחק שנגמר בטבעת או בטקס מרשים, הוא ממשיך לאורכן של כל מערכות היחסים ההטרוסקסואליות.

אני כאמור במערכת יחסים, ואולי זה יישמע קצת ריק מתוכן, אבל אני מרגישה שמתוך כל הדבר הזה, התהיות וחוסר האונים, צריך לצאת משהו אקטיבי יותר. אז אני להלן מתחייבת בפני עצמי, הקוראים והאינטרנט שבמידה ויהיו לי דייטים ראשונים נוספים לא אתן לגבר לשלם בהם עליי, גם אם הוא ממש, ממש ירצה. היו בעבר פעמים שהתווכחתי על זה עם גברים, אז אני יודעת שזה עשוי להיות מביך לעיתים, אבל לא משנה. אם למישהו יש רעיונות נוספים, אשמח לשמוע. אם יש דרך לגרום לשינוי, בעיניי היא להתחיל בקטן – אני כפי הנראה אמשיך ואחבב מחוות ג'נטלמניות. ואני בטוחה שיש גברים שיאהבו לבצע אותם. אבל אם אני אסרב שישלמו עליי באותו דייט ראשון ואבין את מה שגרם לי להחליט כך ואם עוד נשים (גם גברים, כמובן, אם כי זה יותר קשה) יעשו כמוני, אולי מתישהו זה יהיה בסדר גם לנשים וגם לגברים – ונוכל לקלף עוד שכבה קטנה מהמשחק הזה.