בפעם הראשונה שאמא שלי הלכה לאסיפת הורים בחטיבת הביניים שלי, היא חזרה וסיפרה לי שהצוות הדגיש כמה הם מתייחסים לתלמידים מתקשים. היא סיפרה לי שהיא שאלה אותם אז "מה בנוגע לתלמידים המצטיינים?", ואני רציתי למות מבושה. כמה שנים מאוחר יותר התחלתי להדריך תלמידים מחוננים והבנתי כמה, בעצם, חשובה השאלה הזאת. לתלמידים מתקשים כמובן שחשוב וראוי לסייע, אך עבור תלמיד מחונן, חוויית הלימודים היא משעממת במקרה הטוב ובעייתית והלאה במקרה הרע, והתעלמות מהנושא היא בעייתית גם כן.

למזלינו, ישנן תוכניות שונות עבור תלמידים מחוננים ומצטיינים. השנים עברו, וחלק מהילדים שהדרכתי אז הצטרפו לפרוייקט מתמטיקה של אוניברסיטת בר אילן, סיימו בגרות ברמה של חמש יחידות בכיתה י', וחלקם המשיכו בתוכנית הנ"ל ועובדים על תואר ראשון במתמטיקה. אחרים התחילו ללמוד באוניברסיטה באופן עצמאי. כמה מהם לומדים בבית ספר מסוים בשרון שלא אזכיר את שמו, והיום בבוקר, שבוע לאחר פתיחת שנת הלימודים, הם קיבלו מכתב שקובע שעליהם לבחור בקורסים אשר מתקיימים מעבר לשעות המערכת הרגילה ולנסות להיעדר מהלימודים הפורמליים מעט ככל האפשר. בעל פה, כך סיפר לי אחד התלמידים, נאמר להם שאסור להם להפסיד ולו שיעור בודד באופן קבוע. עבור כמה מהם ההשפעה היא רחבה אף יותר מחוסר היכולת לקחת קורסים השנה – שכן אם לא יעמדו במכסה של 50% מהנקודות לתואר ראשון לפני תאריך הגיוס שלהם, הם ייאלצו להפסיק את לימודיהם למשך כל שירותם הצבאי ללא אפשרות של דחיית שירות למטרת סיום התואר. חשוב לציין שהמהלך נעשה ללא תיאום מראש וללא התחשבות, למשל, בתלמידי כיתות י"ב שכבר לומדים לתואר שנה ואף יותר.

אוניברסיטת תל אביב. לא על חשבון נוכחות בלימודים הפורמליים. (התמונה מוויקיפדיה)

כבר לפני שנתיים הופיעה הכתבה הזאת, שמציגה את הסטודנטית הכי צעירה בארץ דאז, שהייתה בת 15. בכתבה היא מספרת שהכשילו אותה בשיעורים עקב העדרויות, למרות ציוניה הגבוהים. לאף אחד, כך נראה, לא אכפת היה שהיא נעדרת מהם כדי להצטיין בטכניון. בכתבה מצוין שהיא הרגישה תחומה ומוגבלת בלימודים הרגילים, וכשהתקבלה לתוכנית המצטיינים של הטכניון פשוט עזבה אותם. עכשיו זה מגיע לשיא חדש בו לימודים אקדמאיים בנוסף ללימודים "רגילים" הם למעשה אסורים – שכן מעטים מאוד הקורסים המתאימים למערכת השעות של התיכונים.

נשאלת השאלה, מה יעשו אותם תלמידים שנקלעו למצב הבעייתי הזה.

ש', תלמיד כיתה י"ב שלומד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, לא מתרגש. "בחרתי את הקורסים תוך התחשבות במערכת, אבל אסור לי לקחת שום דבר שעולה על ביה"ס. בסופו של דבר בחרתי שלושה קורסים שההשפעה הסופית שלהם היא שאני מפסיד שיעור אחד שאני יכול להשלים די בקלות, וכמה דקות של הסטוריה". הוא אינו חושש מכך שלא יגישו אותו לבגרויות – הוא חושד שבית הספר לא ירצה לסכן את אחוזי ההגשה לבגרות הגבוהים שלו.

אצל ד' לעומת זאת המצב קצת יותר בעייתי – הוא עושה תואר דו-חוגי במתמטיקה ופיזיקה, ומתכנן, אם כל האפשרויות האחרות ייחסמו עבורו, לעבור למסגרת אקסטרנית. במקרה שלו, מדובר בשעות רבות של היעדרות מבית הספר ולכן הוא אומר שדווקא לא היה מתרעם אם לא היו מאשרים ספציפית לו להחסיר לימודים ואומר שגם במקרה כזה היה שוקל לעבור למסגרת אקסטרנית "לי זה הורס שנה וחצי של עבודה קשה יותר, אבל הייתי מבין אם לי, באופן לא גורף, לא היו מאשרים את ההעדרויות" הוא מסביר, "האחרים מפסידים שעתיים אזרחות ושעה ספורט בסה"כ וזה הורס להם שנה וחצי של עבודה קשה כי הם במסלול בו הם צריכים להשלים חצי תואר לפני צבא בשביל דחיית שירות"

בניין המחלקות למתמטיקה ולמדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. חכה ארבע שנים ותחזור. (התמונה מוויקיפדיה)

בניסיון להבין טוב יותר את ההשלכות השונות של לימודים לתואר ראשון, בשילוב עם הלימודים בתיכון, דיברתי עם נ', בן 24, שנמצא עכשיו באמצע תואר שני במתמטיקה. גם הוא התחיל את התואר לפני הצבא. בנושא החיסור מהלימודים הוא אמר:

"בואי נתחיל מהשורה התחתונה: ממוצע הבגרויות שלי מאוד גבוה. לא הרגשתי שאני לא מחובר לשיעורים. הייתי צריך לעבוד קצת בשביל להשלים את החומר, אבל הסתדרתי עם זה לגמרי ובאופן עקרוני ברור לי שלמדתי באוניברסיטה הרבה יותר מאשר שהייתי יכול ללמוד בתיכון, והדברים שלמדתי שם היו הרבה יותר חשובים. רוב האנשים שמתחילים ללמוד באוניברסיטה בגיל צעיר ממילא לא מפיקים שום דבר מהלימודים בתיכון, ורוב האנשים הבאמת מוכשרים מתחילים ללמוד בגיל מוקדם. לשים להם מקלות בגלגלים זה הדבר הכי גרוע שאפשר לעשות. לשיעורי פיזיקה, למשל, בקושי הופעתי. קיבלתי 98 בבגרות, ואני לא מרגיש שחסר לי איזה ידע מהותי"

נ' דווקא לא הגיע למכסה הדרושה על מנת לקבל דחיית שירות. כששאלתי אותו האם הדבר פגע בתואר שלו, הוא ענה "זה בטוח לא עזר. זה מוציא אותך מהרצף של הלימודים ואז להיכנס לזה מחדש זה קשה. אין לי ספק שהייתי מתמטיקאי יותר טוב לפני שהתגייסתי מאשר אחרי". למעשה, לאלו מהתלמידים שבנו על דחיית השירות הזאת ועמלו שנה ויותר על צבירת הנקודות הדרושות, אפשר לומר שהחוק החדש מקפיא את התואר בשלוש עד ארבע שנים.

החלטת בית הספר תמוהה בעיניי. האם מדובר בדרך לצמצם מלגות של אגף המחוננים של משרד החינוך? חוסר רצון להתמודד עם חוסר הסדירויות שתלמידים אלו גורמים במערכת, או חוסר רצון להפגין יחס מיוחד, לבחון מקרים בודדים? אין לדעת. בפועל נראה שקיים סיכוי שבמידה והדבר אכן ייאכף, תלמידים מצטיינים פשוט יעזבו את בית הספר, בין אם לבית ספר אחר או למסגרת אקסטרנית. כלומר, בית הספר, במודע או שלא במודע, מעודד תלמידים מצטיינים לעזוב את שורותיו. זה אבסורדי בעיניי. בינתיים אמנם מדובר בבית ספר אחד ככל שידוע לי, אבל אחד התלמידים ציין שטענו בפניהם שמדובר בהוראה שמגיעה ממשרד החינוך עצמו והבשורה עתידה להגיע גם לבתי ספר אחרים. בבית הספר הנ"ל אמנם יש פעילויות ומסגרות נוספות לתלמידים מחוננים, אך בבתי ספר אחרים ייתכן ומהלך כזה פשוט יכבול את התלמידים למסגרת בית ספרית סטנדרטית, לא מאתגרת ולא מתאימה כלל לצרכיהם. נראה שהגישה הרווחת במערכת החינוך היא להציב במערכת חסם תחתון להישגים ולשאוף לכך שכל התלמידים יעברו אותו. נדיר הרבה יותר לשמוע על דרכי סיוע לאותם ילדים שהחסם ההוא הרחק הרחק מאחוריהם. אני יכולה רק לקוות שהתופעה דווקא לא תתפשט הלאה, ושהתלמידים האלו ימצאו, בעצמם לצערי, דרכים להתמודד עם רוע הגזרה.

נ.ב

כפי שאולי שמתם לב יש לוגו חביב וחדש לבלוג. תודה רבה לנורית קרני על האיור. צבעתי בצבעים עליזים. משהו צריך להיות שמח גם כשהפוסטים לא כל כך…